כשהייתי בשנה ג׳ בשנקר, לקחתי קורס עם אילן קורן קרייזמן (ז״ל). זה היה אחד הקורסים המשמעותיים שעברתי.
הייתי אז בת 23 (אבל הרגשתי לפחות בת 30), כל כך הרבה דברים קרו והשתנו לי ובי בתקופה הזו- סוף סוף אבחנו למה אני סובלת מכאלה כאבים (אנדומטריוזיס), אמרו לי שלא אצליח ללדת אלא אם כן אעבור ניתוח להוצאת הציסטה של האנדו (לא עברתי), החלטתי שאני לוקחת את הבריאות שלי בידיים שלי והלכתי לטיפול אצל מטפלת מיוחדת מאוד (שגם סבלה מאנדומטריוזיס), עשיתי דיקור, עיסוי, תרפיה באומנות, שיניתי תזונה ו…נכנסתי להריון.
זו גם היתה השנה בה תמר נולדה.

פעם בשבוע היינו נפגשים, אילן ואני, יושבים על הגג של הבניין הישן של המחלקה ומדברים על העבודה שהבאתי. משבוע לשבוע התווספו עבודות והרבה מאוד מילים נאמרו שם, בפגישות שלנו. אני זוכרת שהרגשתי שזה ממש סוג של טיפול פסיכולוגי. דיברנו הרבה על מקורות השראה- גם חיצוניים וגם פנימיים.
אילן עזר לי לחפש ולזהות את המקום ממנו אני פועלת כשאני יוצרת. הרבה ממי שאני בתור יוצרת, זה בזכות אילן. אחד המשפטים שאני הכי זוכרת שהוא אמר לי זה ״את לא יוצרת של דבר אחד. את גם וגם וגם… ויום אחד את תציגי את כל העבודות הנפלאות שלך ומלא אנשים יבואו לראות אותן ואותך״.
אני זוכרת את התחושה הזו בגוף כשהוא אמר לי את זה, מין כבדות שהתפוגגה, ביטחון ענקי שזה באמת יכול לקרות. מישהו שאני מעריכה, שהוא לא משפחה או חבר קרוב, הוא מרצה בשנקר- זה דבר גדול בעיניי. והוא מאמין בי. אנחת רווחה.

מאז, כל פעם שאני חושבת על החלומות שלי, אני רואה את התמונה הזו בראש, שראיתי באותו יום ב-2013, על הגג של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, כשישבתי עם אילן על הספסל ודיברנו- אני, נכנסת לאולם גדול ומלא בא.נשים, חלק אני מזהה וחלק לא, ומלא מלא מלא עבודות שלי מוצגות שם- תכשיטים, קולאז׳ים, הדפסים, רקמה, טקסטיל…. כי אילן צדק- אני לא יוצרת של דבר אחד, אני מתרגשת מטכניקות חדשות, אוהבת לרכוש קישורים במגוון תחומים שדורשים עבודה עם הידיים, לברוא יש מאין ולחדש פריטים הזקוקים לכך.
ואני בטוחה שאני עוד אגשים את החלום הזה.