כשיערה פנתה אליי, היא שלחה לי הודעה בוואטסאפ, כתבה שהיא מתעניינת בסדנת צורפות אישית בשביל הבת שלה שתהיה בת 12 בעוד שלושה חודשים. קבענו לדבר בצהריים. לפני שהתקשרתי ליערה התרגשתי. ממש הרגשתי את הלב שלי מתחיל לפעום מהר יותר, נהיה לי קצת חם והרגשתי צורך לשים את היד שלי על הצוואר (גם אתכן זה מרגיע?). אני תמיד מתרגשת בשיחות איתכן, גם כשזו ״רק״ שיחת התעניינות וגם כשזו שיחה עם לקוחה ותיקה.

יערה סיפרה לי שלבת שלה קוראים שירה והיא אוהבת אומנות ויצירה מאז שהיא ממש קטנטנה- כבר כשהייתה בכיתה ב׳, היא התחילה להשחיל חרוזים ולהכין שרשראות לכל החברות שלה.
ולכן, היא מחפשת מתנה מיוחדת לבת המצווה שלה- משהו יצירתי וחוויתי. היא חשבה על סדנת צורפות אישית כדי שבנוסף לחוויה היא תקבל גם משהו שישאר לה כמזכרת ויוכל להזכיר לה את החוויה גם בהמשך. אני חייבת להודות שפה כבר התבלבלתי קצת כי יערה כאילו דיברה בשמי והעלתה את כל הסיבות הנכונות להזמין לבת שלה את הסדנה, כאילו מישהו.י שלח.ה אותה להתקשר כדי להרים לי או לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. כמובן שאמרתי לה את זה ושתינו צחקנו.
סיפרתי לה עוד קצת פרטים טכניים על מיקום הסטודיו הביתי שלי, מחיר הסדנה, מה היא כוללת וקבענו שאשלח לה תמונות מסדנאות קודמות, כדי שתוכל להרגיש קצת מהאווירה המיוחדת שיש בסדנאות.
כמה ימים אחר כך כשיערה הזמינה את הסדנה לבת שלה, הכנתי לה שובר הזמנה מהמם לסדנה כדי שתוכל לתת לבת שלה כשתגיע יום ההולדת.

שלושה חודשים אחר כך, פגשתי את שירה.

זה היה יום חם כזה של סוף אוגוסט. המזגן דלק ועל השולחן כבר חיכה קנקן מים קרים עם פרוסות לימון וארוחת נשנושי בוקר כיפית וטעימה. ברקע התנגן הפלייליסט האהוב שלי, שמתנגן כמעט תמיד בסדנאות (אלא אם כן יש לכן בקשות ספציפיות).
שירה הגיעה עם אמא שלה, יערה, שליוותה אותה למעלה, לסטודיו הביתי שלי.
כבר כשפתחתי להן את הדלת ידעתי שזו הולכת להיות סדנה נפלאה. הן הגיעו מתרגשות ומחויכות, עם אנרגיה נעימה והספיק לי מבט אחד בחיבוק שלהן כדי להרגיש את הקשר הטוב שיש להן. יערה איחלה לנו סדנה נעימה והסברתי לה איך להגיע לבית הקפה הקרוב, כי בסופו של דבר, אלו שלוש שעות חופשיות עבורה, אז למה לא להנות עד הסוף. שירה ואני פטפטנו ונישנשנו, נישנשנו ופטפטנו, היא סיפרה לי שהיא ממש רוצה להצליח להכין טבעת עם לב, שאלתי אותה אם היא יכולה לנסות לצייר לי את זה (וכמובן שהיא מציירת יותר יפה ממני) וישר התחלנו להכין סקיצות.
נגענו קצת בחומר- חוטי כסף, פלטת כסף, הסברתי לשירה על הכלים והחומרים שנעבוד איתם- פלאיירים, משורית, פצירות, ברנר, דקר, בורקס, לחם וכו׳…
שמחתי כל כך לראות את העיניים של שירה בורקות בהתעניינות וסקרנות, זה מרגש אותי לפגוש נערות צעירות שמתרגשות ככה מיצירת תכשיטים. הסברתי לשירה על שלבי העבודה, והתחלנו ביחד, יד ביד, לברוא את החלום שלה. שירה עדיין קצת חששה, בכל זאת- אש… גם אני חששתי בפעם הראשונה שהדלקתי את הברנר (והייתי בת 21). התחלתי אני- הראתי לה איך אני מדליקה את האש, מכוונת את הלהבה. לאט לאט התקדמנו בשלבים ושירה עיגלה את הטבעת על סדן הטבעות בעזרת פטיש וניסרה את צורת הלב שבחרה (אחרי בערך 40 לבבות, בחרנו את הניסיון השלישי)ֿ.

כשהגענו לשלב של הלחמת הטבעת, שירה כבר קצת פחות חששה, אז תוך כדי הסבר, במילים פשוטות ובטון רגוע, ביקשתי משירה שתשים את הבורקס לפני ההלחמה, שתחתוך את הלחם- התחלנו ממשימות שקשורות להלחמה אבל עדיין לא כוללות את ההלחמה עצמה.
לאחר מכן, הדלקתי את הברנר ונתתי אותו לשירה, החזקתי אותו ביחד איתה וחיממנו את הטבעת ותוך כדי גם הסברתי לה על המרחק שהאש צריכה להיות מהתכשיט. שירה קירבה חתיכת לחם לאזור ההלחמה והטבעת הולחמה. עברנו להלחים את הלב, פה שירה כבר צברה ביטחון ועשתה זאת באופן מעורר השראה. הרגשתי איך שירה גאה בעצמה וזה היה שווה הכל.

שלוש השעות עברו להן ממש מהר, היו לנו שיחות מעניינות וזמן יצירה באמת משובח. שירה צרפה לעצמה טבעת לב מקסימה ומיוחדת שתישאר איתה ותמיד תזכיר לה את החוויה המיוחדת הזו של יומולדת 12.